אודות

שנת התרפ"ו, בעיצומם של ימי השלטון הקומוניסטי אשר שלט ברוסיה של אותן שנים, העניקה עיריית מוסקבה לקהילה היהודית שטח אדמה קטן בשכונת 'מארינה רושצ'ה', עליו הקימו מבנה עץ דו-קומתי קטן ששימש להתכנסויות של הקהילה החסידית המקומית לתפילה, להתוועדויות, ולעריכת אירועים יהודיים כמו חתונות ובריתות מילה.
על שמה של השכונה, בית הכנסת נושא את השם 'מארינה רושצ'ה' עד היום.
על אף שמיקומו של בית הכנסת היה ידוע לשלטונות והוא היה נתון תחת עיניהם הפקוחות והשגחתם המתמדת, המשיכו החסידים להפעיל את בית הכנסת במסירות נפש והוא שימש את הקהילה בתקופות החשוכות ביותר של השלטון, היווה את מרכז העצבים של הפעילות החב"דית והפך לסמל של מסירות נפש ועוצמה יהודית, של חסידים שלא התפעלו כלל מהשלטון הסובייטי האנטישמי.
אל בית כנסת זה נהגו להגיע שלוחיו החשאיים של הרבי מליובאוויטש, אשר נכנסו לרוסיה עם מטרה מוצהרת של השתתפות בכנסי מחקר ולמעשה פעלו בחשאי להעביר לחסידים את ההוראות וחפצי הקדושה שהבריחו עם מטלטליהם אל תוך מסך הברזל.
כבחור ובהמשך כאברך צעיר, נשלח הרב בערל לאזאר שליט"א על-ידי הרבי מליובאוויטש, בכדי לשמש כרב בית הכנסת, המשך לחיי שליחות להם זכה לצד הוריו שיחיו, באיטליה.
עם התפטרותו של נשיא ברית המועצות מר מיכאיל גורבצ'וב ונפילת מסך הברזל, הקים במקום הרב לאזאר סניף של ישיבת 'תומכי תמימים', שכיום התפתחה לחמש ישיבות הפזורות בכל מוסקבה.