תפילין במחנה הריכוז

מספר הרב מוטי וייסברג, מנהל בית חב״ד מוסקבה:

כמדי שנה, עת מתקרב התאריך ג׳ תמוז – יום ההילולא של הרבי – יצאתי לדרכי ממוסקבה, לכיוון ניו יורק, מקום משכנו של ׳האוהל׳ של הרבי, במטרה לזכות ולהתפלל על ידו ביום הקדוש הזה.

אם בכל שנה הרי שסיפור הנסיעה נסגר ב10 שעות טיסה ישירות, הרי שבמצב העולם כעת, הדבר לא פשוט כלל וכלל. וכך טיסה פשוטה הפכה למסע ארוך במטרה להגיע אל היעד הנכסף.

אל הנסיעה החלטתי לצרף הפעם גם את שלושת בני הצעירים ולקחתם עמי. את השבת תיעדנו לערוך בעיר מינכן שבגרמניה, שם גם נחגוג בר מצווה לבנו של אחד מידידי הקהילה שלנו ממוסקבה.

את השהות בעיר ניצלנו לביקור גם באתרים ההיסטורים הפזורים לאורכה וביניהם כמובן – מחנה הריכוז דכאו.

שם בינות למרצפות והביתנים זרועי דם הקדושים שנטבחו שם אך ורק באשמת היותם יהודים, פגשנו אותם.
זוג חביב מארץ ישראל שהגיעו יחד עם בנם על מנת לחוג לו בר מצווה ולחשוף אותו לשלשלת הדורות של מסירות הנפש אליה הוא מחובר בקשר בל ינתק.
כמובן שבין רגע נשלפו התפילין, והאב ובנו הנרגשים הניחו תפילין. שם, ברחבת המסדרים היכן שאבותינו עמדו בפני צורר שחשב שיוכל לגאון הנצח של העם היהודי, והיום באותו מקום צאצאיהם מניחים את התפילין.

לא יכולנו להתנתק גם מן המחשבה המצמררת הבאה: לפני זמן קצר ניטלה ממשפחתנו עטרת ראשנו – הסבתא, האמא הגדולה של המשפחה מרת בריינדל פליישמן.

האישה הזו, שעברה את זוועות אושוויץ, ואיבדה את משפחתה. ניצלה בנס וזכתה לעלות לארץ ולהקים משפחה אדירה לתפארת. והיום ניניה מניחים תפילין ליהודים באותם מקומות בהם חשבו שכבר לא יזכו לראות דברים כגון אלו מעולם.

עם ישראל חי!