מעשייה מפורסמת, מספרת על זקן אשר הייתה בידו יכולת פלאית לזהות פריטים אשר מוחזקים בידיים סגורות של אנשים.
צעיר ששמע על אותו זקן, החליט להתחכם בפניו. הוא ניגש אליו ביד סגורה, ואמר: ״בידי אני מחזיק פרפר, ורציתי לשאול אותך האם הוא חי או שמא מת?״ כשכוונתו האמיתית הייתה שאם יגיד הזקן כי הפרפר חי, הרי שהוא ימחץ אותו בידיו ויראה לו כי הוא מת. ואם התשובה תהיה הופכית, הרי שהוא יפתח את ידו וישחרר את הפרפר לחופשי.
חייך הזקן והביט בצעיר ואמר: ״בידך הוא הדבר נערי! להחליט האם הפרפר יחיה או ימות…״
•••
פרשת השבוע מתארת לנו את הדלקת הנרות במנורת בית המקדש. המנורה חייבת הייתה להימצא במקום ספציפי על מנת שיותר להדליקה.
היכן? דווקא בהיכל המקדש. על אף שלכאורה יכלו להדליקה בכל מקום אחר, הציווי האלוקי היה שדווקא במקום זה ידליקו אותה ומשם אורה יושפע לעולם כולו.
המנורה בפולקלור היהודי מסמלת את עם ישראל כולו. וכפי שהדליקו את המנורה בבית המקדש, כך כל יהודי צריך להדליק בליבו את להבת היהדות השוכנת בקרבו ולהשפיע אור וחיוביות על העולם.
יגיע יהודי ויטען, ״מה רוצים ממני??? אני לא בחרתי להיות יהודי, למה דווקא אני צריך לתקן את העולם?״
מגיעה המנורה ומלמדת אותנו, אם בחרו בך סימן שיש לך את הכוחות לשנות! כפי שהמנורה הייתה מחוייבת להיות דווקא בהיכל על מנת שתאיר, ככה כל יהודי צריך להשתמש באנרגיות הקדושה האדירות שטמונות בתוכו, ודווקא להאיר. היות שאם הוא נבחר לכך, הרי שיש בידו הכוחות לבחור נכון ולהאיר את העולם.
הבחירה בידנו, להצטרף למערכה להאיר את העולם ולהביא לו מזור רוחני ושלווה.
לבחור להיות מנורה!
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה
(מבוסס על לקו״ש ח״ב)