.

.

כניסת שבת:

יציאה:

פרשת שבוע

.

חוזה עבודה, אדם ואלוקים – פרשת ויקהל

  • בני מרקוביץ׳
  • 18.3.2020
92C70692-FD22-4831-9E77-4A99EF7B6EA4

חסיד שזכה לחון את אדמת הארץ, לאחר בריחתו ממשטר האימים הקומוניסטי בברית המועצות, עבד למחיתו כפועל בניין. ומפעם לפעם היה מסייע בידי ההנהלה בתרשימי החשבונות השונים.

הדבר לא נס מעיניי הנהלת החברה, שהחליטה בו במקום לקדמו, לתפקיד מנהל החשבונות הראשי בחברת הבניה! אך לאחר יום אחד בתפקיד הנכבד, הוא ניגש למנהל והודיע לו כי ברצונו להתפטר ממשרתו ולשוב לתפקידו הקודם כפועל בניין.

״כשעבדתי בבניין, הרי שרק ידיי עסקו במלאכה, ואילו ראשי נשאר חופשי, לחשוב דברי תורה וחסידות. אך בתפקיד החדש גם ראשי נדרש להיות שקוע רובו ככולו במלאכה. ועל כן אין ברצוני להמשיך בכך!״ כך הסביר החסיד.

•••

בפרשת השבוע, משה רבינו מעורר את עם ישראל אודות הזכות לשמור את השבת הקדושה:

״ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת קודש…״

חז״ל למדו מכאן, שבדיוק כפי שיש ציוי על האדם לשבות מעסקיו ביום השבת, כך גם חל עליו ציוי לעסוק במלאכה בשאר ימי השבוע על מנת לפרנס את בני ביתו.

אמנם הציוי הוא לעסוק במלאכה, אך הבה נתבונן בסעיפי החוזה בין האדם לאלוקים. הדקדוק המילולי הוא ״תיעשה מלאכה״. בעברית המשמעות היא שהמלאכה תיעשה מעצמה. ללא התערבות חיצונית.
אז מה? לעבוד בלי לעבוד?

מסבירה החסידות:
מבחינת הקב״ה, הצד שלנו בחוזה הוא – תעבדו! אבל אל תתנו לעבודה להשתלט על חייכם ולהפוך להיות המתווה דרך שלכם. עקרונות החיים של יהודי הם תורה ומצוות. זה מה שחשוב באמת. וכשיהודי מקפיד על עקרונות אלו, הם הופכים להיות תמרורי ההכוונה שלו להצלחה במעשה ידיו. ממש כאילו (לא כאילו. באמת!) העבודה נעשית מעצמה. כי כשהקב״ה רואה שאנחנו ממלאים את הצד שלנו בעסקה הוא מידית שולח הצלחה בכל מעשה ידינו.

זהו חוזה העבודה. ועם זה יש לעבוד.
אז בהצלחה!
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה
(מבוסס על לקו״ש חלק א׳)

אהבת? שתף עם החברים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print