מה הסיכוי שמנהיג בסדר גודל של הרבי מליובאוויטש יגיד לך ״אני מקנא בך!״ ועוד אחרי שאתה מספר לו על עניין לא כל כךחיובי שברצונך לבצע ח״ו…
זה בדיוק מה שקרה לבחור צעיר, שסיפר לרבי שברצונו לשאת לאישה את חברתו הגויה ל״ע. הרבי חייך וענה לו בזה הלשון.
״אני מקנא בך! מכיוון שכל נסיון שאלוקים מעניק לנו בחיים הוא כעין סולם. ביכולתנו לטפס בשלבי הסולם, וביכלתנו גם חס וחלילה שלא…אלוקים העניק לך כזה מן סולם, שאם תשכיל להשתמש בו, הרי שעל ידו תגיע לשלב רוחני גבוה לאין שיעור. ועל כך, אני מקנא בך…״
ומיותר לציין כיצד נגמר הסיפור…😉
•••
״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״
לאחר שיעקב מסתבך עם אחיו עשיו ב׳תיק הברכות׳, הוא מבקש מקלט בבית דודו ׳לבן׳, בחרן. ולא סתם נקרא שמה של העיר – חרן, היא זכתה להקרא כך על בסיס משחק המילים ״חרון אפו של עולם״. בגדול מדובר במקום שהיווה פסטיבל לעובדי אלילים.
יעקב יוצא מהיכל הקודש, בבית יצחק אביו ועובר לדור במקום שמסמל בדיוק את ההפך הגמור מכך!
יעקב אבינו מבין היטב את המעלות שבהישארותו בבית אביו. מקום שבו הגשמיות והרוע לא יכולים לפגוע בו. אך בד בבד הוא מבין, שעל יהודי נדרש להתעסק דווקא עם העולם הזה. לא להיות פרוש ולהחליט להתעלם מהעולם, אלא לדעת להתמודד עם הקשיים והנסיונות שאלוקים מזמן לפתחו. ועל כן הוא לא חושש מכובד המשימה, ויוצא בראש מורם לחרן. להנחיל את הידיעה, שמיהודי נדרשת יגיעה!
בדרך הוא גם מלמד טריק איך להתמודד נכון עם הנסיונות הנקרים בדרך. הוא הולך לישון ומקיף את ראשו באבנים. מסמל לעולם, שהגוף אולי נמצא בחוץ אבל הראש שייך לו! שייך למסורת ישראל אותה הביא מבית אבא. הגוף בעולם, מתעסק עם עניינים העולם – פרנסה, בריאות, פוליטיקה. אבל הראש, הראש נשאר בצד הקדושה. והוא זה שנותן את הטון, במה משקיעים את מרב הכוחות. וזה–באמונה ובטחון בה׳ שהוא, ורק הוא הזן ומפרנס לכל.
אז, תנו יד ונתחיל לטפס!
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה.
