החוקר הישיר מבט נוקב אל רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב״ד, ושאל אותו.
״בתנ״ך שלכם כתוב, שלאחר שאדם הראשון חטא, הוא התחבא מזעמו של אלוקים בגן עדן. אלוקים שרצה להוכיחו על חטאו, שאל אותו את השאלה האלמותית – אייכה?! וכי אלוקייכם אינו יודע היכן אדם התחבא? האם ראיתו מוגבלת בצורה כל כך שיטחית?״
הרבי חייך, וענה לו בפרשנותו של רש״י על המקרה. החוקר היסה את הרבי ואמר ״את דברי רש״י אני מכיר זה מכבר. רוצה אני את התשובה שלך!״
ענה לו הרבי: ״אלוקים שאל את אדם, אייכה?! היכן אתה מעמיד את עצמך על הסקאלה של תורה ומצוות? כ״אדם״ בעל שליחות בעולם, היכן אתה?!״.
•••
בפרשת השבוע, התורה עומדת על השתקעותו של יעקב ומשפחתו הענפה, בארץ כנען.
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.״
לכל הדעות, הפסקת לימודיו ועבודתו הרוחנית של יעקב, החשובה לעין שיעור מחיים ארציים וגשמיים הנם סוג של…איך נאמר? לא דומה לא כמעט.
אך למרות הכל, אין הוא מפקפק ולו לרגע, בטיבה של השליחות האלוקית אותה הוא נדרש לבצע – התעסקות בחיי חומר והפיכתם לקדושה.
לנו נותר רק להסתכל, להפנים וללמוד.
יהודי מסוגל לחשוב, שביכולתו להיות קרוב לקב״ה רק אם הוא יתעסק נטו בלימוד תורה. אזור הנוחות הרוחני שלו. אבל להתעסק עכשיו עם עניינים ארציים וחומריים?! התשגעתם?!
מגיע יעקב אבינו ומציב לנו מראה חזיתית מול הפנים ואומר: ״על יהודי לעשות מה שנדרש! ולא מה שנח לך לעשות!, תסתכל עליי, תראה איפה עשיתי ׳וישב׳.״
כשנקראת לפתחנו ההזדמנות, לבצע מעשה חיובי כל שהו. לבצע שינוי (גם אם הוא מזערי…) בעולם. אל לנו לומר ״עבודה זו איננה מתאימה לי. אחכה להזדמנות הנכונה על מנת לפרוץ ולהראות לכל את כשרונותיי הברוכים.״
מיהודי נדרשת לפעמים, דווקא עבודה פשוטה. דווקא התעסקות בחיי החומר גם אם לפעמים אין הם נוצצים כמו דברים אחרים.
לחפור ולחפור ולחפור, עד שגואלים גם משם את אותם ניצוצות אבודים ומשיבים אותם לתחנת האם, למקור היהדות.
וכשישאלו אותנו ״אייכה!״ נדע לענות את התשובה.
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה.
(מבוסס על לקו״ש ח״א)
