היהודי הצעיר נופף במסמך שבידו אל מול פקידי המוות שבהו בו בתדהמה מוחלטת. כזה עוד לא היה להם, יהודי שהחזיק בידו מסמך המאשר את היותו נוצרי – תעודה מצילת חיים בימי האיימים של המשטר הנאצי בפאריז – ומבקש ״לתקנו״ ולכתוב בו שהוא יהודי.
בעיניים רושפות אש הטיח בהם הצעיר: ״יהודי אני! ואיני רוצה להתנתק מאלוקיי אפילו על הנייר!!!״. ולא יצא משם, עד אשר קלגסיי הגסטפו שינו את הלאום בתעודה כרצונו.
אותו צעיר היה לימים הרבי מליובאוויטש.
•••
פרשת השבוע מספרת לנו על עונש לכאורה לא פורפוציונאלי אותו מקבל אדם שמצא את עצמו בסיטואציה הבאה: יהודי נתפס על חם בשעת מעשה גניבה. וכשהוא נדרש לשלם בחזרה, מסתבר שהמצב בחשבון בנק לא אייאיי. באין פתרון אחר, הוא נאלץ להימכר לעבד לתקופה בת שש שנים על מנת שיחזיר את שווי הרכוש אותו נטל.
לאחר שריצה את זמנו, והגיע הזמן לחתוך את ה׳כרטיס ע(ו)בד׳, הוא מסרב לצאת לחופשי בטענה ״הקמתי לעצמי אחלה חיים במהלך שנות העבדות. התחברתי לאדון שלי, ואין ברצוני לצאת לחיים חדשים״
העונש על טענה זו, הוא לקיחת העבד, הצבתו מתחת למשקוף הדלת כשהמזוזה ניצבת למולו, ואז…מנקבים לו את האוזן… ומסבירים כי ״אוזן זו, ששמעה בהר סיני את הציווי האלוקי ״לא תגנוב״ וכי על עם ישראל להיות ״עבדים״ לקב״ה, ובכל זאת בוחר להמשיך ולהדבק באדון בשר ודם, ראוי שתענש….״
אז מה קורה פה? רוצעים אוזן של יהודי, על זה שהוא גנב? ועוד כשברור שהגניבה שלו באה מתוך מצוקה כלכלית קשה ולא כי הוא לוקה חס וחלילה בקלפטומניה?
ההסבר החסידי, כהרגלו נפלא לאין שיעור.
העונש שאותו עבד מקבל, אינו על מעשה הגניבה אותו ביצע רחמנא ליצלן, מתוך הדוחק הכלכלי בו היה שקוע. זה בכלל לא הנושא. הבעיה החמורה שמתעוררת פה היא שיש כאן יהודי, שיודע שהאדון האמיתי היחידי בעולם הוא הבורא, ובכל זאת בוחר להמשיך ולסמוך על אנשים בעלי בשר ודם. פה יש בעיה רצינית. יש פה התעלמות מוחלטת מההבטחה האלוקית ״השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך!״ הוא, ולא חס וחלילה מישהו אחר, נחמד ככל שיהיה.
וההוראה אלינו, חדה כתער.
בחיים שלנו, עלינו להשתדל ולזכור תמיד, שיש מי שבסופו של דבר מחליט כיצד הדברים יסתדרו. עלינו לעשות אמנם כלים גשמיים כגון- לצאת לעבודה, על מנת שברכת ה׳ תשרה במעשה ידינו. אבל לרגע אל לנו להשלות את עצמינו, שיש מישהו חוץ מריבונו של עולם, שיכול באמת להכניס לנו ברכה והצלחה במעשה ידינו.
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה
(מבוסס על לקו״ש ח׳ י״א)
