הילדים טיפסו בזה אחר זה על גזע העץ רחב הידיים. אך אף אחד מהם לא הצליח לכבוש את הפיסגה ולהתיישב בצמרת. כולם החליקו מן העץ בשלב כזה או אחר של הטיפוס.
רק ילד אחד, ישב בצמרת העץ והביט בחבריו המנסים לצלוח את גזע העץ החלקלק, וללא הצלחות מרשימות.
״בני חביבי, כיצד אתה הצלחת לטפס על העץ ולהגיע עד הפסגה בשעה שחבריך נכשלו כולם ללא יוצא מן הכלל?״ שאלה אמו של הילד את בנה.
חייך הילד וענה: ״מכיוון שכל הילדים המטפסים, מסתכלים בשלב כזה או אחר למטה. ואז הם נלחצים מהגובה שכבר טיפסו והם מחליקים תיכף ומיד. אני לעומת זאת מסתכל כל הזמן רק למעלה. רק לפיסגה. וכשקשורים למעלה אז לא נופלים למטה…״
אותו הילד גדל, וברבות הימים הפך להיות האדמו״ר הצמח צדק, מנהיגה השלישי של חסידות חב״ד.
•••
בפרשת השבוע, התורה מעניקה לנו מצוות/הוראת בטיחות חשובה ביותר.
״וכי תבנה בית חדש. ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך…״
תבקשו מכל ילד בן חמש שיודע עברית תיקנית, להסביר מה הוא קרא בפסוק הזה, והוא יסביר כמובן שהתורה מצווה עלינו להתקין מעקה לגג הבית בשביל שלא יוכלו לבוא בו לידי סכנה חס ושלום.
אבל רגע אחד.
מדוע המצווה היא דווקא להשים מעקה? אם כל הסיבה למצווה היא כדי למנוע סכנות מיותרות מהעולים לגג הבית, יש עוד אינספור טריקים שאפשר להשתמש בהם כדי לשלול מצב של סכנה. לעשות גג משופע שאין אפשרות כלל לעלות עליו, להגביה את הקרקע מסביב לבית, ועל זאת הדרך…
למה דווקא מעקה?!
רגע זה עוד לא הסוף. הידעתם שישנה גם ברכה מיוחדת לעשית המעקה???
(דבר די מוזר, בהתחשב בעובדה שהכלל בהלכה הוא- שאין מברכים על דבר שנועד למנוע מאיתנו פגע רע. כמו שאין ברכה למשל:״…אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקחת אקמול…״)
ב.
מסביר הרבי מליובאוויטש.
׳מעקה׳ הוא לא סתם עוד פיסת ברזל, שמחוברת בגג הבית. למעקה ישנה משמעות רוחנית עמוקה ובעלת מוסר השכל עצום!
יהודי בא ובונה בית חדש, זאת אומרת מגיע לאיזו שלימות רוחנית בעבודת השם שלו.
באה התורה ואומרת לו: ״על השלמות שהגעת – על הבית שבנית יש לבנות מעקה״.
מה המשמעות של מעקה?
גדר -סייג-קו אדום זוהר!
יהודי משתדל לקיים תורה ומצוות כפי יכולתו. הוא בונה בית חדש. אומרים לו, ״רוצה לדעת מהו הכתר כליל השלימות לבית הרוחני היפיפה שבנית? מעקה! כל אותם המנהגים המיוחדים, המסורות שאנחנו מביאים איתנו מבית אבא, הם מערכת האבטחה שנותנת לנו לחיות בבית החדש בבטחה ובטוב לבב.״
בקיצור. אין לנו את הפריבילגיות לוותר על מנהגים קדושים אלו שהבאנו איתנו לאורך שנות נדוד וגלות. שורת הקוד שתמנע מאיתנו ליפול ח״ו למטה כל פעם שקצת קשה, היא רק אם נסתכל למעלה. נביט במעקה שעיטרנו את עצמנו, במסורת הקדושה שסיגלנו לעצמנו, ואזי נדע שאנחנו אכן קשורים היטב למעלה.
וכשקשורים למעלה, לא נופלים למטה…
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה.
(מבוסס על לקו״ש ח״ב)
