ילד קטן, חסיד חב״ד. חשק בכל מאודו להעניק לרבי מליובאוויטש מתנה לרגל יום הולדתו. כמנהגם של חסידים שמעלים על נס את המושג ׳מתנות רוחניות׳ הוא כתב לרבי שהוא מעוניין להתחיל לומר את ׳ברכות השחר׳ מידי יום מתוך הסידור, במתינות וברצינות. ואת ההחלטה הטובה הזו הוא מעניק לרבי כמתנת יום הולדת.
תשובת הרבי לא איחרה לבוא:
״החייתני! כמים קרים על נפש עיפה!״ כך ענה הרבי לאותו ילד קט. דע לך כי החלטה פשוטה זו, שווה בעיני עשרות מונים על פני כל תשורה אחרת!!!
•••
בפרשת השבוע, אנו ממשיכים בסקירת המערכות הכללית לגוף האנושי, כמחווה לעבודת הקורבנות שנעשתה במקדש. וכפי שלמדנו בשבוע שעבר, שעל יהודי נדרש להשוות בין הקרבת הקורבנות הקדומה לבין עבודת ה׳ בעידן המודרני.
אחד הפרטים בעבודת הקורבנות, היה לקיחת ה׳חלב׳ שהוא העילית שבשומן הבהמה, והקרבתו כגוש אחד על גבי המזבח. נטו לאלוקים. בגדול, לוקחים את החלק הכי ׳פאן׳ ו ׳עסיסי׳ בבהמה ומקריבים את כולו על גבי המזבח.
התרגום לעבודת ה׳ היומית הוא נפלא ביותר.
אנחנו רגילים כבר שאומרים לנו ״אל תהנו סתם מגשמיות״ תאכלו בשביל שיהיה כוח לעשות מצוות וכד׳. פה לעומת זאת מדברים איתנו על שלב גבוה הרבה יותר. אומרים ליהודי אפילו את ה׳חלב׳ אפילו את העניינים הרוחנים כגון לימוד תורה וקיום מצוות, גם מהן יש להשים לב טוב טוב, שאין אנו עושים אותם על מנת להפיק מהן תועלת כל שהיא לעצמינו.
שיא שלימות העבודה הוא כאשר אנחנו מקיימים תורה ומצוות כי ׳ככה אלוקים אמר!׳ ולא בגלל שאנחנו עושים חשבונות, אולי יצא לנו מזה משהו כזה או כזה. אם אנחנו באמת רוצים להצליח בעבודת ה׳, אם אנחנו באמת רוצים לראות ברכה בעמלנו (הגשמי והרוחני כאחד) עלינו להקריב גם את ה׳חלב׳ לה׳. עלינו לדאוג שגם את הזמן אותו אנחנו מקדישים לרוחניות, אנו ממלאים בניצול מירבי, והכי חשוב בכוונה אמיתית לקיים את רצון ה׳.
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה
(מבוסס על לקו״ש חלק ג׳)
