ערב יום כיפור, והוא מוצא את עצמו עומד בשדה. התעכבות לא צפויה הובילה לכך, שככל הנראה ואת היום הקדוש בשנה הוא יאלץ להעביר כאן, ליד הסוס ועגלה שלו, במקום בבית הכנסת על יד הרבי.
כך עבר על החסיד היום הקדוש, כשהוא מרבה בתפילות ובתחנונים ובעיניים דומעות על הסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלע בעל כרחו.
בצאת היום הקדוש, לכשהגיע לבסוף אל רבו הבעש״ט, הוא סיפר לו את אשר קרהו, ובבכי ובתחנונים ביקש מהרבי דרך תיקון, על כך שאת היום הקדוש הוא העביר הפעם בחברת חיות השדה…
הבעל שם טוב, בעיניו הקדושות הסתכל על חסידו, חייך אליו חיוך מלא חום ואהבה ואמר לו: ״ דע לך, שבתפילותיך בשדה* ביום כיפור, מכיוון שהיו הם מלאות בכוונה מיוחדת, הצלחת להעלות איתך לקדושה את כל אותם ׳אנשי השדה׳ כל אותן נשמות טועות שלא זכו לחווית קדושה מימיהם. אז אל לך להצטער על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקך!…״
•••
הנה משהו אבסורדי לחלוטין, שפרשת השבוע מלמדת אותנו.
ידוע, שהצרעת באה על האדם כתמרור אזהרה, למעשים לא טובים בין אדם לחברו אותו ביצע הנדבק.
אם בן אדם נדבק בנגיף ה׳צרעת׳, הוא כמובן טמא. אבל אם הצרעת התפשטה בכל עור גופו…הפתעה! הוא דווקא טהור!!!
האם זה לא אמור להיות הפוך? האם לאו דווקא זה שהדבר הלא טוב התפשט בכל מקום, לא מוכיח דווקא עד כמה הבעיה חמורה? הייתכן?
ההסבר נעוץ בהבנה של רכיבי היסוד של נגיף הצרעת.
התורה מסבירה, שאם הנגיף מתמקד באיבר מסוים, סימן שעל האדם לפשפש במעשיו ולהבין מהו הגורם לכך. אבל אם הצרעת התפשטה בכל הגוף, הרי עובדה מדעית היא שלדבר אין קשר למעשה כזה או אחר, אלא שכך הוא טבע גופו של האדם.
ובפאפארזה על הגאולה העתידה. תמיד שואלים, איך עם כל הרוע שיש בעולם, אתם ממשיכים לפמפם לנו שמשיח עומד להגיע בכל רגע, והגאולה קרובה מתמיד? מגיעה הצרעת ומלמדת אותנו: ״דעו לכם! אם הרוע התפשט בכל העולם, הרי שאין סימן חיובי מזה! כי זה מוכיח שלרע אין כבר מקום בתוכו, והעולם פולט אותו החוצה! זהו השלב האחרון והסופי בזיכוכו של העולם! ודווקא הוא מרמז מכל עד כמה הסוף הטוב קרב!
דווקא בהתגברות החושך הפנימי. דווקא כשנראה שאבדה כל תקווה, עלינו להתאזר בתעצומות נפש אדירות, ולדעת שיש לנו תפקיד להמשיך ולברר את החושך של העולם, גם בשדה וגם בבית.
מנצחים בקרב! מנצחים במלחמה!
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה.
( מבוסס על לקו״ש חלק ל״ב)
