ב״ה
מי מלך???-פרשת שופטים
״אז איזה ספורט אתה הכי אוהב?״ שאל הרבי מליובאוויטש את נער הבר מצווה שעמד בחדרו במטרה לבקש את ברכתו הקדושה.
הנער חכך מעט בדעתו וענה ״בייסבול, אני אוהד בייסבול מושבע!״
חייך הרבי והמשיך בשאלתו: ״ומדוע הינך רק אוהד? מדוע אינך מצטרף לייתר השחקנים על כר הדשא?״
״אה, מכיוון שעל כר הדשא עולים רק השחקנים המבוגרים שכבר מוכשרים בתרגילי המשחק. גם אני יום אחד אגדל ואתמקצע מספיק בבייסבול ואז גם אני אצטרף אליהם!״ ענה הנער בגאווה.
הישיר איליו הרבי את מבטו ואמר: ״בדיוק! כך גם אתה, הנך נכנס עכשיו לשלב הבר מצווה. עכשיו זה הזמן להתקדם הלאה בסולם הדרגות הרוחני, בשמירת תורה ומצוות, ולהפוך בעצמך מאוהד לשחקן!״.
•••
בפרשת השבוע, אנחנו נחשפים לאחד מהמצוות הנדירות בתורת ישראל. מצוות מינוי מלך לעם ישראל.
וכדברי הפסוק: ״שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלוקייך בו, מקרב אחייך תשים עליך מלך…״
האמנם?
כל חובב תנ״ך מתחיל, מכיר את הסיפור הנודע מספר שמואל. אז, כשבני ישראל באו בדרישה לשמואל הנביא ואמרו לו- ״תנה לנו מלך!״ הבקשה לא התקבלה בסימפטיות גדולה מצד הנביא. ועד כדי כך שהקב״ה אמר על הבקשה הזאת- ״כי אותי מאסו!״ בגלל שכנראה עם ישראל לא מעוניין יותר במלכותי והוא מחפש להמיר אותה במלכות בשר ודם.
אז מה הולך כאן? להמליך מלך, טוב או רע?
ב.
מסביר הרבי מליובאוויטש הסבר נפלא.
רוצים מלך? אוקיי, השאלה היא למה? אם אתם בסך הכל מעוניינים להמשיך להיות ׳אוהדים׳ ולהפיל את העבודה על מישהו אחר (כמו אצל שמואל הנביא..) במקרה כזה אולי עדיף באמת שאל תבקשו בכלל…
אבל אם אנחנו מעוניינים להיות ׳שחקנים׳ לקחת חלק פעיל בהתרחשות האלוקית. במקרה כזה מצווה עלינו להשים מלך. אחד שמכיר את מהלך העניינים מאחורי הקלעים וידע לנווט היטב את כשרונותינו למען המטרה.
עם אמיתי צריך מנהיג שיהיה הממיר האלוקי בין ריבונו של עולם לבינם. וזהו תפקידו האמיתי של מלך. להיות ערוץ חיבור ישיר לאלוקות.
וגם אנחנו. נשתדל להיות תמיד קודם כל יותר קשובים לזקנים מאיתנו. גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים, בואו נבנה על זה שלפחות כנראה הם מדברים מתוך נסיון החיים העשיר שלהם. ולבטח יש משהו שביכולתנו ללמוד.
וגם לצד השני. נשתדל להיות מלכים אמיתים בעצמנו. כאלה שלא עסוקים כל היום במה רע אצל החבר. אלא במה טוב אצלי שאני יכול להעביר וללמד את חבריי.
אז מלכים…
שבת שלום ומבורך
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה.
(מבוסס על לקו״ש חלק כ״ד)
