מגולה-לגאולה!
בפרשת השבוע, אנחנו נחשפים לנאום חוצב להבות שנושא משה רבנו לפני כלל עם ישראל.
בדבריו הוא פונה אל העם ומספר להם על אינספור הפעמים בהם התפלל אל הקב״ה בתקווה שיאפשר לו להיכנס עמם לארץ המובטחת. אך בכל אחת מן הפעמים, תשובתו של אלוקים הייתה דומה: ״לא! יהושע הוא זה שיכנס עם בני ישראל אל הארץ. ואתה תישאר מחוצה לה״
ובלשון התורה: ״ויתעבר ה׳ בי למענכם ולא שמע אלי…״
ולא סתם משה רבנו מתעקש עם הקב״ה שיכניס אותו לארץ ישראל. חכמי ישראל דורשים- שאילו היה משה נכנס לארץ ישראל ביחד עם בני ישראל הרי שהגאולה הייתה מגיעה תיכף ומיד!
אם כן, בהפוך על הפוך פרשת השבוע בעצם מספרת לנו את סיפור החורבן והגלות. אי כניסתו של משה רבנו לארץ ישראל…
אבל הפלא ופלא. אם הפרשה מדברת אכן בעניין של חורבן וגלות, היינו מצפים מההפטרה העוקבת של הפרשה להיות כעין תוכנה. בטח איזו נבואת חורבן מאחד הנביאים. יש דווקא כמה קטעים קלאסים בספר ירמיהו שהיה אפשר להכניס בקל, וזה היה מתקשר מושלם לפרשה.
עיון קצר בהפטרה מגלה עולם הפוך בדיוק. עוד לא הספקנו לצלול לתוכן הדברים וכבר על הפסוק הראשון של ההפטרה, מצוטטים לנו דבריו של הנביא ״נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם…״
ומסבירים כלל מפרשי הכתובים-שהנביא מתנבא כאן על נחמה כפולה אותה הקב״ה יוריד לעם ישראל לאחר חורבן שני בתי המקדשות (ולכן כפל הלשון במילה נחמו…)
כולנו יודעים איך קוראים לנחמה שאמורה להגיע לאחר הגלות. גאולה!!!
אז רגע, לא הבנתי. לא היה מתאים יותר שבפרשה שעוסקת בחורבן, ההפטרה שנגזרת ממנה תעסוק באותו תוכן? ולא בנושא שהוא מאה ושמונים מעלות הפוך מכך?
מגולה הגענו לגאולה???
ב.
מסביר הרבי מליובאויטש הסבר נפלא.
הבה נתבונן שניה מה היה מיוחד בכל אחד מן הבתי מקדש.
בבית המקדש הראשון שרר סדר אלוקי נפלא. בכל יום ויום התקיימו בו מספר ניסים שלא היו מובנים בשכל אנושי כלל. למשל-אש שירדה מהשמיים בכל יום ושרפה מעצמה את הקורבנות שהקריבו על גבי המזבח.
כל שניה מעצם קיומו של המקדש הראשון זעקה: ״הי! בואו תראו אלוקות בגילוי!!!״
בבית המקדש השני לעומת זאת, כבר נחסרו כמה מן הניסים העל טבעים שארעו במקדש הראשון. עכשיו ניתן הדגש יותר על עבודת האדם. עבודת הכהנים הפשוטה ביום יום.
שני הקוים המעניינים האלה אולי מיוחדים לכשעצמם ובפני עצמם. אבל כשכל אחד מהם לחוד אין לעבודת המקדש קיום ניצחי. על מנת שיהיה לעבודת המקדש קיום ניצחי אנחנו זקוקים לבית המקדש השלישי, שבו תהיה התמזגות מוחלטת של גשמיות ורוחניות. של ניסים אלוקים שלמעלה מהטבע ביחד עם עבודת האדם הפשוטה והגשמית.
במילים פשוטות יותר אולי אפשר להגיד כך.
החורבן של שתי בתי המקדשות היה אמנם חורבן כואב ועצוב. אך אפילו מכך אפשר להוציא לימוד חיובי! הוא היה חורבן הכרחי בשביל להגיע לעליה הגדולה של בית מקדש שלישי ומושלם.
אם כך, מובן היטב הקשר שבין פרשת השבוע לבין ההפטרה. כפי שבפרשת השבוע, משה רבנו נותן בעצם מעין סיכום ודו״ח פעילות על עבודותו למען עם ישראל. ומודיע לבנ״י על כך שמכאן והלאה יהושע תלמידו הוא זה שיוביל אותם אל הארץ המובטחת. אמנם משה חווה פה חורבן רציני בכך שלא נכנס לארץ ישראל. אבל זאת הכנה הכרחית לכניסה ועליה גדולה לארץ על ידי יהושע שימשיך את דרכו של משה.
כך גם בהפטרה אנחנו נקרא על הנחמה הגדולה בבניין בית המקדש השלישי שהוא זה שישלים את עבודת השניים הקודמים.
שבת שלום!
ושנזכור תמיד תמיד. שגם כשנדמה לנו שהחיים שלנו בירידה, והכל סוגר סביבנו ונראה שאין כל תקווה. תמיד נזכור ונתעודד בכך שבידנו הכח להשתמש בירידה הזאת על מנת לתפוס תאוצה לעליה חדה שתוביל אותנו לפסגות חדשות.
החיים הרבה יותר טובים וכפים כשזוכרים שבסופו של כל מסע, גם אם הוא נראה קצת קשה, יש גם סוף טוב.
שבת שלום
בני מרקוביץ
חב״ד מוסקבה.
