פרשת עקב.
המדריך ללוחם המתחיל.
יהודי אחד ניגש אל הרבי מליובאוויטש על מנת לקבל את ברכתו בעניין מסויים. ״רבי, יש לי בעיה וקושי…״ פתח היהודי את דבריו.
הרבי חייך חיוך רחב והפסיק את היהודי מדיבורו. ״ קושי ובעיה הינם דברים אינדבידואלים של בני אדם. יש אנשים שרואים בזה מכשול. יש אנשים שקוראים לזה ״אתגר״. ואני, אני קורא לזה ״הזדמנות״. הזדמנות לצמוח מתוך הקושי ולגלות תעצומות נפש אדירות.״
•••
בפרשת השבוע, משה רבנו ממשיך בנאום חייו אל עם ישראל. כשמגיעים לשלב האזהרות- מה יקרה במידה ובני ישראל יפנו עורף לריבונו של עולם, הוא פונה בדבריו ומזכיר להם את עמידתו האיתנה של אלוקים לצידם לאורך שנות הגלות במדבר.
״המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש, שרף, ועקרב. מקום צמאון אשר אין מים…״
באחת משיחותיו השבועיות, עמד הרבי על תוכן הפסוק ופירשו כך:
הבה נקח לדוגמא יהודי שכל חייו למד תורה וקיים מצוות. הנה לצערנו אנחנו עדים לכך, שכל זה אינו ערובה לכך שימשיך לחיות על פי אורח היהדות כפי שחינכוהו משחר ילדותו. ובהחלט יתכן שלב בחייו בו הוא יתדרדר במדרון תלול אשר אין לו סוף.
כיצד קורה הדבר? איך יתכן שיהודי מפנה עורף לכל המסורת מבית אבא?
התשובה נעוצה בפסוק הנפלא שצוטטנו לעיל.
מגיעה התורה ואומרת. הבעיה מתחילה קודם כל בזה שאנחנו חושבים שהמדבר הוא ״גדול ונורא״. עצם העובדה שיהודי נותן מקום לדבר שלילי ומתייחס אליו כאל מציאות, כאל משהו ״גדול״, כאל משהו שצריך לירא ולפחד ממנו, כבר גורמת לו להפסיד במערכה עוד לפני שהתחילה בכלל!!!
בכל פעם שהוא ירצה לעשות מצווה או משהו חיובי אחר, תמיד יהיה את הנודניק הקטן מבפנים שילחש לו ״עזוב אותך משטויות והרפתקאות מיותרות. למה לך? העולם גם ככה הוא מקום קר וחשוך. מה כבר אתה יכול לפעול ולשנות בו?! תשאר בבית שלך, עדיף ככה…״
השלב הבא בהתדרדרות אחרי שנתנו מקום ל״גדלות״ ול״נוראות״ של הרע, הוא- ״נחש…״.
אחת התכונות בנחש הוא הארס הנחשי, שבטבעו הוא ארס חם ומבעבע.
ובפאפארזה לענייננו, אחרי שיהודי נותן מקום לעולם שלילי ורע. הרי שלאט לאט הוא מתחיל להתלהב ולהתחמם מכל התענוגות שיש לעולם להציע. וכשהלב מתלהב מדברים חומריים, בד בבד הוא מוריד את לבל ההתלהבות בענינים של קדושה…
הנקודה הבאה בירידתו הרוחנית של האדם היא ״שרף״
עכשיו כבר לא רק שהאדם מתלהב כל כולו מדברים נחותים וגשמיים. אלא שכל התלהבות של קדושה שפעם עוד הייתה אצלו, פשוט ״נשרפה״ ולא נותר ממנה זכר…
הלאה, נקודת הציון הבאה היא ״עקרב״. עקרב בניגוד לנחש, הארס שלו קר. דבר זה מסמל מצב אנוש ביותר בדי-אן-איי הרוחני שלו. לא די שאין לו זמן ופנאי להתלהב מדברים של קדושה. אלא שעכשיו הוא גם מתייחס אליהם בקרירות יתרה. כאילו אין הדבר נוגע לו.
קריסת המערכות הטוטאלית מגיעה בשלב הסופי. כשהיהודי מוגדר כבר כ ״צמאון אשר אין בו מים…״
אפילו כשמנסים לעורר אותו מלמעלה ולתת לו מנת אנדרנלין של קדושה במידה בלתי מוגבלת. אין פרטנר….
ב.
הבה נתבונן. מה הביא יהודי למצב ששנשמתו נמצאת בתרדמת עמוקה שאחריתה מי ישורנו? זה שהוא בסך הכל התייחס לעולם וליצר הרע כאל יריב שקול. כשהוא נתן לו מקום ואמר: ״וואו, זה וואחד קושי. איך נתגבר על זה״?
אם מלכתחילה, היהודי היה דוחה את הגישה הזאת בשתי ידיים, ואומר ״אני יהודי. אין דבר שגדול עלי. העולם הזה הוא לא יותר מפונקציה של שקר חסר תכלית״ הרי שהרע היה מתבטל מאליו והולך לחפש לו קליינטים אחרים. ברגע שהרע מבין שיהודי לא רואה בו כלל כאוייב ראוי, הוא הולך ונימוג מאיליו….
המוסר השכל שניתן ללמוד מכאן הוא עצום. לכל אחד מאיתנו ביום יום, יש אין ספור פעמים בהם אנחנו נתקלים באתגרים שונים ומשונים.
נוסחת הפלא לצלוח ולנצח את אותם אתגרים היא ההבנה הפשוטה ש-דבר ראשון אנחנו לא נותנים להם מקום! אנחנו לא מתחילים אפילו לחשוב עליהם. אנחנו חזקים הרבה יותר מהם. וכדברי הסלנג הידוע-״קטן עלינו…״
כשזוכרים את הרמה בה אנחנו נמצאים. את השלב הגבוה במשחק שממנו אנחנו מתחילים. הרבה יותר קל להתגבר על קשיים ואתגרים כל שהם.
כי לנו הכח ולנו הגבורה בחסדו של ה׳ ית׳.
שבת שלום
בני מרקוביץ
חבד מוסקבה
(מבוסס על התוועדות כ׳ מנחם-אב התשט״ז)
