״איפה אלוקים?״ שאל הצעיר את הרבי.
״בכל מקום!״ באה התשובה.
״אני יודע! אבל איפה?!״ שאל הצעיר בשנית
״בכל מקום! בעצים ובאבנים ובכל העולם!״ באה התשובה בשנית.
הצעיר לא הרפה. ״אני יודע! אבל איפה???״
הרבי חייך וענה: ״אלוקים נמצא בליבך! אם זאת התשובה שאתה מחפש…״ ותשובה זאת סיפקה את מאוויו של הצעיר.
•••
ספר ויקרא אותו אנו מתחילים לקרוא השבוע, מכונה גם ״ספר הקורבנות״ וכשמו כן הוא, מניפסט מרהיב המתאר את עבודת הקורבנות אותם נדרש עם ישראל להקריב לבורא, במשכן ולאחר מכן בבית המקדש.
עבודה זו לא פסקה חלילה לאחר חורבן הבית. נכון, אין ביכולתנו היום לגשת ולהקריב פיזית קרבן ממשי כבימים ימימה, אך התרגום הרוחני להקרבת הקורבנות נשאר חי ופועם לעולמי עד, וכלהלן:
ראשית על יהודי לקחת בהמה– עליו לקחת את החומריות והבהמתיות שבתוכו, ולהיות מוכן ׳להקריבה׳ (מלשון קירוב) לעבודת השם.
לאחר מכן, עליו לבדוק שאין בבהמה מום – עליו לבצע סקירת מערכות כללית על מנת לוודא שהוא לא פספס כח מסויים אותו הוא יוכל לנתב אנרגתית לכיוון הקדושה.
השלב הבא, הוא שלב השחיטה– כפי שברגע ששוחטים בהמה, כל חיותה (הדם שלה) יוצא ממנה, אך גופה נשאר שלם, כך גם יהודי אמור להיות מוכן ׳לשחוט׳ את המידות הלא חיוביות שבקרבו, ולהיות מוכן למלאותם באור אלוקי אין סופי.
ועל מה מקריבים קורבן אישי מעין זה? על המזבח האישי שנמצא בתוך כל נשמה של יהודי ויהודי. כל אחד בחלקת האלוקים הקטנה שבתוכו, דואג לשמר את אש המזבח – היא הנשמה האלוקית היחודית שבתוכנו. ומשתמשים בכוח האין סופי שלה, על מנת לסחוף אחריה גם את הגוף הגשמי.
שנזכה לכוון שכל מעשינו ופעולותינו, יהיו ׳קורבן׳ יהיו קרובים לה׳.
שבת שלום
בני מרקוביץ׳
חב״ד מוסקבה
(מבוסס על לקו״ש חלק א׳)
